מרכז קיבוץ רבדים

ביום ה' באייר תש"ח (14.05.1948), יום הקמת מדינת ישראל, נפל קיבוץ רבדים אשר בגוש עציון לידי הערבים ולוחמיו הלכו בשבי הירדני. ראובן מאירי אשר כונה ויוי נותר בשבי במשך תשעה חודשים, עד ששוחרר עם אחרוני השבויים והוחזר לארץ ביום 28.02.1949. הוא הצטרף לחבריו מרבדים, ועמם עסק בשיקום הקיבוץ ובהקמתו מחדש בשפלת יהודה.

בפסח תש"ט (אפריל 1949) החלו מטיילים רבים לסייר באזורי הנגב. הנגב זה עתה שוחרר במלואו, ולאחר הסכם שביתת הנשק עם ירדן (03.04.1949) סברו רבים שהאזור בטוח. ויוי, שחודשיים קודם עוד היה בשבי, יצא לטיול בנגב עם חברתו, רחל, ועם שניים מחבריו לקיבוץ. הם לנו בעין חוסוב (עין חצבה כיום), בערבה הצפונית, ולפנות בוקר חיפשו טרמפ.

גם מרים גינטר בת 20, יצאה באותו יום עם חברה יוסקה פיצ'רסקי ועוד זוג מקיבוץ רבדים לטיול לאילת. הם תפסו טרמפ על אותה משאית. גם ניצן רבאון וחברתה הטובה רותי מייסנר לטיול בטרמפים לאילת. ניצן היתה אז לפני גיוס, ורותי חיילת בחופשה. הם תפסו טרמפ על אותה משאית.

ביום שלישי כ' בניסן תש"ט (19.04.1949) נאספו 12 מטיילים, בהם ויוי וחברתו, ונסעו בטרמפ במשאית אספקה שנסעה לסדום. המשאית נסעה צפונה ונכנסה לקטע דרך מוקף גבעות-חוור, הנמצא כעשרה קילומטרים מצפון לעין חוסוב. חולייה שעברה את הגבול מירדן ארבה להם, כשחבריה מחופשים לבדואים, ופתחה על המשאית באש מתוך עמדות, שהוכנו במרחק של כ- 30 מטר מהדרך.

במארב נרצחו גם החיילים ישראל משה חיוני, בן 20, מאיר טרכטנברג בן 34, ונהג המשאית לאסלו אוסלנדר בן 23 שהגיע ארצה רק שלושה חודשים קודם לכן.

דו"ח על האירוע נכתב על ידי אבי נבון, חלק מהמידע כאן נלקח מהדו"ח הנ"ל.

תמונות שמעון כהן מפייסבוק