לינקים למידע ואתרים הקשורים לנושא ההנצחה
בדף זה מובאים לינקים לאתרי אינטרנט בנושא פיגועים והנצחה, בחלקו האחרון של הדף מובאים לינקים לעבודות שהוכנו באוניברסיטאות שונות בנושא ההנצחה, הן ההנצחה באינטרנט והן ההנצחה בנוף.
בחר/י אחת מן האפשרויות:
לינקים לאתרים רשמים
-
אתר ארגון יתומי צה"ל וכן הפורום של יתומי צה"ל בפורטל תפוז
לינקים בנושאי הנצחה
-
אינדקס הנצחה באתר סרצ'יק - לבחור בצד ימין בקטגוריות - הנצחה
-
מאגר עבודות בנושאי הנצחה וזכרון (לקניה- ניתן לראות תקציר בלבד)
לינקים בנושאי פיגועים
לינקים לאתרים אישים
-
דניאל וולץ (הקרן על שמו) - פיגוע בשאוורמה בתל אביב
לינקים לעבודות וספרים בנושא הנצחה
- מאמר על הגלעד להנצחת חללי טיסת פאן אם 103 שהתרסקה מעל לוקרבי בסקוטלנד (אנגלית)
-
ספרו של פרופ' יוסי כץ מאונ' בר אילן - "לב ואבן" (לאתר הבית של פרופ' יוסי כץ / לרשימת הפרסומים המעודכנת לאוקטובר 2007 של פרופ יוסי כץ)
-
הספר מגולל את ספורה של המצבה הצבאית בישראל מאז הונחה לראשונה על קברות הנופלים במלחמת העצמאות ועד ימינו אלה – הימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא דן בהליך קביעת דגם המצבה הצבאית על ידי המדינה שזה עתה הוקמה, בהליך קביעת נוסח הכיתוב האחיד בשנות החמישים הראשונות, בשינויים הדרמטיים שחלו בנוסח זה במשך למעלה מיובל שנים, ברצונם העז של קרובים לבטא על המצבה מימדי הנצחה אישיים-ייחודים בדרך של הוספה על המצבות ובסביבתן כיתובים אישיים, חפצים שונים ובכללם תמונות הנופלים, פרטי ציוד צבאי, סמלים וכד', והוא בוחן את העימות שנוצר בין משפחות נופלים לממסד בסוגית הכיתוב והתוספות, ותוצאותיו של עימות זה.
8. ספר גלעד - אנדרטאות
בצד ימין העטיפה החיצונית של הספר, בצד שמאל עמוד הפתיחה של הספר. ספר גלעד הוכן בשנת 1989 על ידי היחידה להנצחת החייל ומכיל כ-1000 אנדרטאות נופלים,הן אנדרטאות גדולות של חילות ושל חטיבות ועד לאנדרטה לחייל הבודד.
לספר יצא גם קובץ השלמות ותוספות.
עורכת ראשית: אילנה שמיר
9. ספר אנדרטאות לנופלים בישראל - אסתר לוינגר
אחת הדרכים לבחון את הערכים שמתבטאים בהנצחת הנופלים, היא בחינת אנדרטות שמנציחות את זכרון הנופלים בנוף. לוינגר אסתר מציגה בספרה אנדרטות לנופלים בישראל, הקיבוץ המאוחד, ת"א 1993) את תפקידה הכפול של האנדרטה, מחד היא עומדת במקום המת, וממשיכה כביכול את חייו; מאידך היא מכשיר דידקטי- פוליטי, המזמין את הצופה להתעלם מגורלו של היחיד ולהתרכז בגורל הכלל.
הקמתן של אנדרטות כרוכה בתהליך מיסוד הלאומיות. במאה ה- 19 האנדרטה היתה עדיין תופעה שולית, לאחר מלחמת העולם הראשונה היא הופכת לכעין מחוייבות מוסרית של המדינה כלפי האזרחים שמסרו נפשם על הגנתה.
מאז ראשית ההתיישבות ועד היום הוקמו בישראל קרוב ל -900 אנדרטות לזכר הנופלים, מהן סלעים וגלי אבנים, מהן עמודי זיכרון.
האנדרטות לא הנציחו את הפרט - בן, בעל, אב או אח - אלא את החייל, הן מחליפות את הזכרון הפרטי בזכרון קולקטיבי. בכך מטשטש הגבול בין הרגשת אבדן אישית לאינטרסים מדיניים; באמצעות האנדרטה מזכירים לנותרים בחיים את חשיבותו של הקרבן, והגלעד מעיד על נאמנותם של הנופלים למולדת ולערכים הקולקטיביים. זו הסיבה שאת רב האנדרטות בארץ הקימו גופים ציבוריים ולעתים רחוקות ההורים השכולים.
דימויים מקובליםבאנדרטות בישראל הם: דימויים של הלאום, אלגוריה של נצחון, סמלים של מלחמה ושלום.
בשנים האחרונות חלו תמורות ערכיות בחברה הישראלית והן השפיעו על תפיסת הנצחת הנופלים.
החברה הישראלית הפכה אינדיבדואליסטית יותר. אמנם עדיין קיימת חשיבות לקולקטיב, אך הפרט כבר אינו מקדש את הקולקטיב, הוא בוחן בצורה בקורתית יותר מתי הקרבן עבור הכלל הכרחי ומתי ייתכן שהוא מיותר. הנצחת הנופלים אינה מדגישה את הגבורה שלהם, ואת הקרבן למען הכלל, אלא את
הסיפור האישי של הנופל, התכניות שהיו לו לעתיד ונגדעו באיבם.
השיר של רעיה הרניק, אמו של גוני הרניק שנהרג בקרב על הבופור, מדגים את הדגש על הנופל כאדם פרטי, ואת הכאב ככאב אישי:
"אני מצמצמת את גבולותי
פעם הייתי ארץ ישראל
הייתי מדינת ישראל
היום אני ירושלים
עוד מעט
הר הרצל
עוד מעט
אתה"
10. הנצחה וזכרון - אילנה שמיר
דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזיכרון. הספר מבוסס על עבודת דוקטור בפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת ת"א. האנדרטה כמצבת זיכרון ומשמעותה האקטואלית והאידיאולוגית, התמודדות עם האובדן. עוסק בהנצחה בשנים 1917 – 1975.
11. כל מקום, נוף ישראלי עם אנדרטה - דרורה דומיני ופראנס לבה-נדב
ספר אמנות פרי מסע ממושך בכל רחבי הארץ, ובעקבות תערוכה שהוצגה בסדנאות האמנים, תל-אביב. מלווה במאמרים מאת מאיר ויגודר, אבנר בן-עמוס, חנן חבר ויעל שנקר, ואינדקס מבואר.
"האם מקרה הוא ששתי נשים, ולא גברים, הן שיצאו למסע בן שנתיים ימים כדי לצלם יותר ממאה שמונים אנדרטאות בכל רחבי הארץ? דרורה דוֹמיני ופְראנס לֶבֶּה-נדב מגדירות את שיתוף הפעולה ביניהן כהרפתקה. אולי לא היה זה מסע דרמטי כמסען של הגיבורות בסרט 'תלמה ולואיז' של רידלי סקוט, או הזוי כמו טיוליהן של הגיבורות ב'סלין וז'ולייט יוצאות לשוט בסירה' של ז'אק ריבֶט, אולם בכל זאת הציב בפניהן דרך חלופית להתבוננות בנוף רווי סמלי מאצ'ואיזם צבאי, של חברה המצפה מנשים ללדת ילדים ולטפחם למען הצבא, בדיוק כפי שמצפים מהן להיות נושאות לפיד הזיכרון אם בניהן ובעליהן לא ישובו מן הקרב.
תצלומים אלה אינם רק תיעוד של מקומות מסוימים, המסמלים ציוני דרך בהיסטוריה של מלחמות ישראל, אלא גם עדות למרחבים שדוֹמיני ולבה-נדב עברו במהלך נסיעתן בדרכים ראשיות ובדרכים צדדיות כדי להגיע למקומות אלה. משום כך, אוסף התצלומים הזה בעיקרו עוקב אחר תולדות גיבורים לאומיים וקרבות מפורסמים, ובכך גורם לנו לתהות לאיזה סוג מסע אנחנו מוזמנים בספר הזה: בעידן שבו קוראים תיגר על הזיכרון, האם הפרויקט הזה מנציח את הגישה המימסדית וההגמונית המנסה לייצר קו אחיד ורציף של זיכרון לאומי המאשש את קיומו על חשבון הזיכרון של עם אחר; או האם הפרויקט מצליח להיות ביקורתי ואירוני, ובכך להטיל ספק ביכולת של אנדרטאות להקנות לנו את התחושה ששאלת הזיכרון אחידה לחברה כולה? הפרויקט הזה מציג שאלות לא פשוטות לגבי הקשר בין זיכרון והיסטוריה, זיכרון ושיכחה, ואמנות ופוליטיקה."
מתוך מאמרו של מאיר ויגודר, 'להביט בהיזכרות: צילום אנדרטאות ונוף הזיכרון'
לינקים לאתרים שלא קשורים ישירות לישראל
-
אתר המתעד את הלוחיות הכחולות של לונדון - המנציחות אישים ומאורעות (אנגלית)
-
אתר המתעד לוחיות הנצחה בצרפת לזכרם של הרוגי מלחמת העולם השניה (בצרפתית)
-
פרוייקט הנצחה לנספי השואה על אבנים ולוחיות הנצחה ברחבי גרמניה.